החלטה בתיק ע"א 857-06-12

בפני בקשה לפטור את המערער  מערבון.

המערער שבנדון הגיש הודעת ערעור נגד החלטת בית משפט השלום בת.א 7838/00 שניתנה ביום 3.5.12 לדחות את בקשת המבקש (המערער) מיום 27.7.11 לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 1.2.01 לאחר שלא הגיש בקשת רשות להתגונן נגד תביעתה של המשיבה. בפסק הדין חויב המערער לשלם למשיבה סך של 400,000 ש"ח בצירוף ריבית והוצאות (זאת כפי שעולה מסעיף 3 לבקשה לביטול פסק דין כפי שהוגשה בבית משפט קמא).

רקע עובדתי והליכים קודמים

ביום 1.2.01 ניתן פסק דין כנגד המערער, בהיעדר הגנה. ביום 21.12.03 המערער הגיש בקשה לביטול פסק דין ובעקבותיה עוכב ביצוע פסק הדין. בדיון שנערך בנוכחות הצדדים נקבע שהמערער יברר את סוגיית הכיסוי הביטוחי ועד אז תישאר בקשתו לביטול פסק הדין פתוחה.

ביום 14.11.07 משלא הוגשה כל הודעה מטעם המערער, המשיבה הגישה בקשה לדחות את בקשת ביטול פסק הדין. ביום 18.12.07 קיבל כב' השופט יעקובי את בקשת המשיבה, וקבע כי פסק הדין נותר על כנו.

ביום 27.7.11 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לביטול ההחלטה, בטענה כי החלטת בית המשפט מיום 18.12.07 כמו גם בקשות המשיבה שקדמו להחלטה לא הובאו מעולם לידיעתו, עוד טען כי יש לו טענות הגנה טובות וממשיות.

בית משפט קמא דחה את בקשת המערער וקבע כדלקמן:

" הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה, כאמור ביום 27.7.11, ארבע וחצי חודשים לאחר המועד המדובר. בקשה למתן ארכה לא הוגשה, כאמור. בנסיבות אלה לא ניתן לדון בבקשה לגופה, ודינה להידחות על הסף. האיחור המדובר מצטרף למחדליו הקודמים של המבקש, ובראשם העובדה שבקשתו הקודמת לביטול פסק הדין נמחקה רק לאחר שמשך למעלה משלוש שנים לא פעל בהתאם להתחייבותו כלפי בית המשפט מיום 5.9.04 ולא הגיש כל הודעה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי. ... קשה לקבל התנהלות של נתבע היודע כי ניתן נגדו פסק דין, מבקש את ביטולו אך מאז יושב בחיבוק ידיים ואף לא טורח לברר דבר אודות מצב ההליך משך כשש וחצי שנים" (שם, פסקאות 13-17).

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור נשוא החלטה זו.

מעיון בתיק בית משפט קמא עולה, כי ההחלטה מושא הערעור הינה החלטה בבקשה לביטול פסק דין, וזו, בין שנתקבלה או נדחתה, מהווה "החלטה אחרת" אשר ניתן לערער עליה ברשות (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 345 (מהדורה שמינית, 2005); ראו גם: רע"א 5696/95 סלוביק נ' יעד נציגויות בע"מ, סעיף 3 לפסק הדין (לא פורסם, 23.5.1996)).

בהתאם לכך, ביום 16.7.12 קבע כב' הרשם בר-עם, כי על המערער להבהיר בטרם תינתן החלטה בבקשה לפטור מהפקדת עירבון, מדוע לא נקט בהליך אחר, חלף הגשת הערעור, מקום שלכאורה נדרש על פי הדין להגיש בקשת רשות ערעור. כמו כן, כב' הרשם בר עם הדגיש בהחלטתו כי המועד להגשת הבקשה למתן רשות ערעור חלף, וזו מצריכה בקשה מתאימה להארכת מועד.

לטענת המערער, החלטת בית משפט קמא מיום 4.5.12 טרם הומצאה לידיו, כך שממילא לא איחר את מועד הגשת הערעור, ומכל מקום הערעור הוגש ביום 3.6.12, ועל כן, נמצא כי הוגש בתוך המועד הקבוע בתקנות.

לטענת המערער, יש לראות בהשגותיו, כמתייחסות אל מה שנפסק כנגדו בפסק הדין לגופו וככזה ניתן לראות בהשגותיו כערעור בזכות.

מכל מקום, מבקש המערער שבמידה ובית המשפט יקבע כי יש לראות בהחלטת בית משפט קמא כהחלטה אחרת, אזי, מתבקש בית המשפט לראות בנימוקי הערעור כבקשת רשות ערעור.

לטענת המשיבה, המערער לא נימק מדוע ניתן לראות בהשגותיו כערעור בזכות, ובין כה וכה המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא חלף והמערער לא התייחס לכך בתגובתו.

לגרסתה, המערער לא נימק ולא ביסס טענתו לפיה יש לראות בערעור שהוגש כבקשת רשות ערעור.

המשיבה בתגובתה התייחסה גם לבקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון.

מאחר שהשאלה שהתעוררה לגבי תקינות הגשת ההליך משליכה על  הבקשה לפטור מערבון אדון בה ראשית לכל.

על " החלטה אחרת" ניתן להגיש בקשת רשות ערעור או ערעור במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקנות סדר הדין")).